גיליון 7

 


בין ספרי זיכרון לבין ספרות יפה: דרכי התמודדות עם נושא המוות בספרות המיועדת לילדים

פורסם בתאריך 22 באפריל 2018

יעל שגב ועידית ליוש

מאמר זה עוסק בדרכי ההתמודדות של ילדים בגיל הרך עם אובדן של דמות אהובה מדרגה ראשונה, כפי שהן מתוארות בספרים הממוענים לילדים, אשר נכתבו על ידי כותבות שאינן סופרות ילדים. במאמר נחשפים כמה חידושים הנוגעים למאפיינים הייחודיים של ספרות זו ולנסיבות שהובילו את הכותבות להעלות על הכתב את סיפורן האישי.

בקבוצת ספרים זו תת-קבוצה – ספרים המיועדים לילדים ומתארים התמודדות של ילדים בגיל הרך ששכלו אב או אח בפיגועי טרור. לתת-קבוצה זו מאפיינים ייחודיים: 1. ייצוג המוות מתואר בחלק מהספרים בצורה פוליפונית, המבטאת את הפן האישי, ובו זמנית גם בהיבט אמוני ובממד לאומי; 2. הספרים נותנים ביטוי להיבטים רגשיים וקוגניטיביים על פי הפסיכולוגיה ההתפתחותית; 3. הספרים נותנים מענה אמוני לתחושות הקשות שמעורר השכול.

בניגוד לתפיסה הרווחת, שנושאים כמו מוות ושכול הם בבחינת טאבו ואין לשוחח עליהם עם ילדים בגיל הרך, כל הספרים מתרכזים בעיבוד האבל הפרטי ובהתמודדות עימו כפי שחווה אותו המשפחה כולה, תוך התייחסות מיוחדת להתמודדות, לרגשות ולשלבי העיבוד של תפיסת המוות בקרב הילדים הצעירים. חלק מהספרים מייצגים תפיסות לאומיות ואמוניות הקשורות למוות ולאובדן ומשום כך הם מתאימים לציבור דתי, למחנכים ולהורים, במצבים שבהם הם נדרשים לתווך את נושא המוות לילדים צעירים. הספרים הללו מהווים מקור ידע מובנה ומותאם לצורכי הילד בגיל הרך בנושא הבנת מושג המוות ודרכי ההתמודדות איתו.

 

מילות מפתח: מוות בספרות ילדים, שכול בספרות.

למאמר המלא

ד"ר יעל שגב מרצה במכללת "אורות ישראל" בהתמחות ספרות ובמסלול הגיל הרך. בשנים האחרונות עוסקת במחקר של ספרות ילדים ודרכי הוראתה. פרסמה מאמרים בנושא ספרות ילדים דתית, חרדית ויידית. מחקריה האחרונים עוסקים בקריטריונים של גננות במגזר הדתי-לאומי, החרדי, הנוצרי והמוסלמי לבחירת ספרות (בשיתוף עם ד"ר עידית ליוש), ובהוראת ספרות בבתי הספר היסודיים בחמ"ד ובמגזר החרדי. מחקרים אלה הוצגו בכינוסים בארץ ובחו"ל. ד"ר שגב חברה בכמה ועדות מטעם משרד החינוך בנושא תוכניות לימודים בספרות ועידוד קריאה.

 

ד"ר עידית ליוש מרצה בכירה במכללת "אורות ישראל" וראש מסלול הגיל הרך (לשעבר). חברת פורום הגיל הרך במכון מופ"ת. מחקריה האחרונים עוסקים בקריטריונים של גננות במגזר הדתי-לאומי, החרדי, הנוצרי והמוסלמי לבחירת ספרות (בשיתוף עם ד"ר יעל שגב). מחקרים אלה הוצגו בכינוסים בארץ ובחו"ל. יועצת אקדמית בפרויקט "בין הצלצולים – הגיל הרך" במט"ח.

 

(עריכה לשונית – שירה דניאל)


מחקר השוואתי של שיטות האיתור המוקדם של עיכובים התפתחותיים בגיל הרך

פורסם בתאריך 9 במאי 2018

מרגלית נבון ואירית ויזל
איתור מוקדם של עיכובים התפתחותיים בגיל הרך הוא מרכיב קריטי בהתערבות טיפולית יעילה, שלה השלכות מרחיקות לכת הן על הפרט הן על הקהילה. על פי נתוני הפורום הארצי ליחידות להתפתחות הילד בקהילה ודוח מבקר המדינה לשנת 2017 , 14% מילדי ישראל מאובחנים כמעוכבים בהתפתחותם וזקוקים להתערבות טיפולית ויותר מ- 20,000 ילדים ממתינים כיום לאבחון וטיפול במכונים להתפתחות הילד, הקורסים תחת עומס הפניות.
מטרתו העיקרית של מחקר זה להציג את תמונת המצב כיום במדינת ישראל בכל הנוגע לאיתור מוקדם של עיכובים התפתחותיים של בני 5-3 והצעת פתרונות לייעול תהליכי ההפניה של ילדים למכונים להתפתחות הילד. זאת תוך התייחסות לכלים הקיימים במערכת הבריאות ובמערכת החינוך במדינת ישראל. ייחודו של מחקר זה בכך שלראשונה נערכה השוואה בין תהליכי איתור עיכובים התפתחותיים של ילדים על ידי גורמים שונים הפעילים בקהילה.
המחקר מבוסס על נתונים כמותיים שבדקו כ-3000 ילדים בשני כלי איתור – תוכנית "מבטים" המועברת על ידי גננת האם ותוכנית "איתור טף" המועברת על ידי קלינאיות ומרפאות בעיסוק.
נבדקו שני פרמטרים, התייחסות ההורים להפניות הגננת והמרפאות בעיסוק, והתייחסות רופא הילדים להפניות של הגורמים המפנים. נערכה השוואה בין מספר ואיכות ההפניות של הגננת לבין מספר ואיכות ההפניות של מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת.
בחלק האיכותני של המחקר נערכו ראיונות עם הורים שהתבקשו לשתף בחוויה האישית שלהם בתהליך האיתור, ראיונות עם גננות לגבי תפקידן ואחריותן, וראיונות עם אחיות ורופאים בנוגע לתפקידם ואחריותם.
נמצא שמרבית ההפניות לאבחון וטיפול ביחידות ובמכונים להתפתחות הילד, נעשות כיום על ידי גננות. מספר הילדים במכונים להתפתחות הילד המופנים על ידי הגננות אינו עומד בהלימה לאבחון המקצועי ולהתערבות הטיפולית הנדרשת בתום האבחון. ממצא נוסף מתייחס לטענת הגננות ורופאי הילדים, כי חסרה אינטראקציה אינטרדיסציפלינרית בין מערכות הבריאות והחינוך ושימוש בכלים מתוקפים.מילות מפתח: איתור מוקדם, עיכוב התפתחותי, איגום תוכניות בגיל הרך.
למאמר המלא
הכותבות הן מפתחות תוכנית "איתור טף":
מרגלית נבון, .Ph.D, אפידמיולוגית ומומחית התפתחותית לגיל הרך.
אירית ויזל, M.A., קלינאית תקשורת ומומחית לחינוך בגיל הרך.(עריכה לשונית – שירה דניאל)

דיווחי אימהות של ילדים בגיל הרך עם ליקויי ראייה לגבי חשיבות השתלבותם בפעילויות הפנאי ותדירותה בהשוואה לדיווחי אימהות לילדים ללא ליקויי ראייה

פורסם בתאריך 28 ביוני 2018

 

ד"ר איתי הס
מאמר זה מתאר מחקר שבחן אם יימצאו הבדלים בין אימהות לילדים עם ליקויי ראייה ועיוורון) להלן: עם ל"ר (בגיל הרך לבין אימהות לילדים ללא ל"ר בהערכת חשיבות פעילויות הפנאי של ילדיהן ובמידת תדירותן. ילד בגיל הרך עם ליקוי בראייה הוא ילד המתקשה בזיהוי אובייקטים, למשל זיהוי פנים, גם אם הוא מרכיב משקפיים. בגיל מאוחר יותר הדבר מתבטא ביומיום בעיקר בקושי בקריאה ובכתיבה. שעות הפנאי של ילדים בגיל הרך הן השעות שלאחר החזרה מהמסגרות החינוכיות, דהיינו גן הילדים, ועד שעות הערב עם ההתארגנות לקראת השינה.
לשם בדיקת שאלת המחקר נערך מחקר תיאורי באמצעות ניתוח שאלונים שהועברו פעם אחת בין משתתפות המחקר. המשתתפות היו 13 אימהות משלושה גני אלי"ע )עמותה לילדים עם עיוורון(, המתמחים בעבודה עם ילדים עם ל"ר, ו- 15 אימהות משלושה גנים מהחינוך הכללי באותם ישובים. כל המשתתפות השיבו על השאלון בהתנדבות. השאלון עסק בנושא פעילויות פנאי של ילדים Rosenblum, Sachs &) (Schreuer, 2010 וכלל 30 שאלות רב-בררתיות, שבחנו הערכות ביחס לחשיבות השתתפות בפעילויות פנאי שונות והערכות של מידת ההשתתפות בהן.
ממצאי המחקר הראו כי באופן כללי לא נמצאה הבחנה בין קבוצות האימהות על בסיס ממוצעי הערכתן את חשיבות ההשתלבות של הילדים בפעילויות הפנאי ולא נמצאה הבחנה בין קבוצות האימהות על בסיס ממוצעי הערכתן את תדירות ההשתלבות של הילדים בפעילויות הפנאי. יוצא דופן היה הממצא לפיו הערכת האימהות לילדים ללא ל"ר את חשיבות פעילויות הפנאי בתוך הבית גבוהה באופן מובהק סטטיסטית מהערכת האימהות של הילדים עם ל"ר. חשיבות ממצאים אלה היא בכך שלראשונה נמצאה במחקר עדות כי עמדות אימהות של ילדים עם ל"ר ביחס לחשיבות השתלבות בפעילויות ובתדירות הפעילויות אינן נמוכות מעמדות אימהות של ילדים ללא ל"ר. הדבר עשוי להעיד על התקדמות בתפיסת אימהותיהם של ילדים בעלי ל"ר לגבי חשיבות ההשתלבות בפעילויות בשעות הפנאי.מילות מפתח: ליקויי ראייה ועיוורון, ילדים בגיל הרך עם ליקויי ראייה ועיוורון, פעילויות פנאי, עמדות אימהות של ילדים עם ליקויי ראייה, מודל פוטנציאל הצמיחה.
למאמר המלא

ד"ר איתי הס הוא מרצה בכיר בתוכניות התואר הראשון והשני בחינוך מיוחד  מכללת לוינסקי לחינוך . הוא עוסק במחקר ובהוראה בנושאים הקשורים להכלה של תלמידים ובגירים עם צרכים ייחודיים במערכת החינוך ובקהילה . תחום  התמחותו העיקרי הוא איכות חיים של ילדים, תלמידים ובגירים עם ליקויי ראייה ועיוורון.

 

(עריכה לשונית – שירה דניאל)


 


שילוב בגן הילדים: שלושה טיפוסים של גננות משלבות

פורסם בתאריך 5 בספטמבר 2018

ניקול בן נון

מערכת החינוך החלה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות של החינוך הכללי בעקבות תיקון מספר 7 לחוק חינוך מיוחד בישראל, הידוע בשם "חוק השילוב" ) 2002 (, והתיקון לחוק שהתקבל בתחילת 2018 . במסגרות החינוכיות התפתחו צורות שונות של שילוב. מטרת המחקר הייתה לבחון את החוויות ואת התפיסות של גננות בחינוך הכללי המשלבות ילד עם צרכים מיוחדים. המחקר בוצע בשיטה האיכותנית. אוכלוסיית המחקר כללה 20 מנהלות גני ילדים, ששילבו בגן הילדים ילד או ילדה עם צרכים מיוחדים. סוגי המוגבלויות של הילדים המשולבים היו מגוונים. כלי המחקר היה ריאיון אישי פתוח. הגננות רואיינו בתחילת השילוב ובסופו. בניתוח הממצאים נמצאו שלושה טיפוסי גננות. לכל טיפוס דרך אופיינית לו להבנת השילוב וליישומו בפועל בגן הילדים. הגננות מהטיפוס הראשון מתייחסות אל השילוב כמציאות בגן. הן מאופיינות בראייה ערכית של השילוב ובהתמקדות בשילוב חברתי. הגננות מהטיפוס השני רואות בשילוב סיפור של אתגר אישי. הן מאופיינות במוטיבציה גבוהה, באקטיביות רבה ובחתירה להצלחת השילוב. הגננות מהטיפוס השלישי רואות בשילוב הפרה של השגרה בגן והן חוששות שאין להן הכשרה מתאימה לבצע את השילוב כראוי. המחקר פתח צוהר להבנת חוויית השילוב של הגננות המשלבות. הטיפוסים שנמצאו במחקר מתארים אופני התמודדות שונים עם השילוב.

 

מילות מפתח: שילוב בגיל הרך, תפיסות של גננות, טיפוסים של גננות.

למאמר המלא

ד"ר ניקול בן נון היא ראש המסלול לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין וכן מרצה ומדריכה בלימודי המוסמך בגיל הרך בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

(עריכה לשונית – שירה דניאל)

 


שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בגיל הרך בסביבות תנועתיות: בין מחקר למציאות

פורסם בתאריך 8 באוקטובר 2018

שירי אייבזו
תהליך ההשתלבות של תלמידים עם לקויות בתוך מערכת החינוך הרגילה מייצג תפיסה חובקת עולם הרווחת גם בישראל זה כמעט שלושה עשורים. תלמידים אלו זכאים להוראה מותאמת אישית הכוללת התאמה בתכני הלימוד, בתוכניות הלימודים וכן באופן הגשת חומרי הלימוד.
לאור פערים משמעותיים הקיימים בין חזון השילוב לבין מימושו במציאות, מאמר עיוני זה ידון בממצאי מחקר המלמדים על אופני שילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים בגיל הרך בסביבות תנועתיות. ענף התוכן הנותן שירותים ייחודיים של פעילות גופנית לילדים עם צרכים מיוחדים בבית הספר נקרא חינוך גופני מותאם ועוסק במתן חינוך תנועתי לכל ילד עם לקויות או נכויות קלות או מורכבות.
על בסיס ממצאי המחקר, מאמר זה סוקר ארבע פרקטיקות שילוב נפוצות של ילדים בגיל הרך בסביבות פעילות גופנית בגנים ובבתי ספר: התאמות תוכנית לימודים, התאמות בהוראה, התאמת תשתית סביבתית והתאמות משאביות של אנשי מקצוע מומחים לשילוב. בהמשך, המאמר מציע כיווני מחקר עתידיים לקידום שילוב של ילדים אלו במסגרות תנועתיות סביב שלושה נושאים מרכזיים: זיהוי משתנים מקדמי-שילוב, זיהוי משתנים מעכבי-שילוב, וזיהוי משתנים ארגוניים ומבניים נדרשים בהכשרת מורים לשילוב. לבסוף, מוצגות המלצות למורים, למנהלים ולקובעי מדיניות בנוגע לפעילויות אופרטיביות שיכולות לשפר את סיכויי השילוב המתאים והיעיל בסביבות פעילות גופנית עבור ילדים עם צרכים מיוחדים בגיל הרך.

 

מילות מפתח: פעילות גופנית, תנועה בגיל הרך, שילוב, חינוך גופני מותאם.

למאמר המלא

ד"ר שירי אייבזו (BCBA-D) היא מרצה בתוכניות התואר הראשון והשני בחינוך מיוחד, לקויות מורכבות והפרעות התנהגות, ומייסדת וראש תוכנית הלימודים להסמכת מנתחי התנהגות במכללת דוד ילין בירושלים. השכלתה היא בתחומי החינוך הגופני, הכשרת מורים ומומחיות בהוראה וניתוח התנהגות. תחומי המחקר שלה מתמקדים בהשפעה של התערבויות מבוססות – מחקר לשיפור יכולות קדם-אקדמיות וחברתיות של ילדים בסיכון, ובשימוש בפעילות גופנית לקידום התנהגויות פרו-חברתיות של ילדים אלו.

(עריכה לשונית – שירה דניאל)