תמונה: iStock.com/Imgorthand
ביאטריס בר וטל וייס
מוזיקה היא חלק בלתי־נפרד מהקיום האנושי. היא פוגשת אותנו בכל מקום מיום היוולדנו ועד סוף חיינו. המוזיקה מקשרת בינינו לבין העולם שסביבנו, והעיסוק בה מבחין בינינו לבין עולם החי. אנו מורגלים כל כך לפסקול המוזיקלי שסובב אותנו עד כי דומה שאיננו מודעים למידת מרכזיותו בחיינו ולמידה שבה הוא מעצב את חוויותינו ואת רגשותינו. משחר ימינו אנו נחשפים למגוון צלילים מוזיקליים – החל מציוץ הציפורים בבוקר, דרך שירי הערש של אמא, וכלה בצעצועים המפיקים מגוון צלילים. בהמשך חיינו אנו מוקפים במוזיקה ללא הרף – ברחוב, בחנויות, במכוניות, באמצעי התקשורת השונים, ברשתות החברתיות ובכל מקום אחר. המוזיקה כה שזורה בחיינו עד שכמעט איננו מבחינים בנוכחותה הבלתי־פוסקת. קשה לתאר את חיינו ללא הרקע המוזיקלי המתמיד המלווה אותנו.
לאור זאת, מערכת החינוך אמורה למלא תפקיד משמעותי בפיתוח אוריינות מוזיקלית בקרב ילדים: ללמד אותם להקשיב למוזיקה, לצרוך מוזיקה, ליצור מוזיקה ולקדם אהבה למוזיקה. בתהליך זה יש חשיבות קריטית למערכת החינוך בגיל הרך. ולמרות כל זאת, למרבה התסכול, החינוך המוזיקלי בארץ אינו עומד בראש מעיינם של האנשים האמונים על חינוך ילדינו.
בגיליון מיוחד זה, אנו רוצות להאיר את חשיבותו של החינוך המוזיקלי בשנים הראשונות לחיי הילד, ולספק תמיכה תיאורטית, היסטורית ומחקרית לחשיבותה של הכשרת המורים למוזיקה, ובמיוחד בגילים הרכים. באמצעות אסופה מגוונת זו, שנעה בין מאמרים מחקריים לבין דיונים בסוגיות עיוניות, נתעמק בחשיבות רבת־הפנים של החינוך המוזיקלי בגיל הרך.
חקר החינוך המוזיקלי בגיל הרך, שבו מתמקד גיליון זה, הוא תחום זנוח שלא נחקר באופן שיטתי זה זמן רב. גיליון זה מספק לראשונה פלטפורמה משותפת המאפשרת לחוקרים רבים המתמחים בחינוך מוזיקלי בגיל הרך לתרום מתובנותיהם ולשתף בהן את הקוראים.
המאמרים המוצגים בגיליון מייצגים באופן נאמן את תמונת המצב הנוכחית בשטח החינוך המוזיקלי בארץ, את מעמדו ואת מקומו בגיל הרך. מצד אחד, אוסף זה מאיר את חשיבותו הרבה של התחום ואת הפוטנציאל הטמון בו לפיתוח הילד מבחינה קוגניטיבית, רגשית וחברתית. מצד שני, הגיליון חושף את ההערכה המועטה שלה זוכה המוזיקה בגיל הרך בארץ.
בישראל מעטים הם המחקרים המתפרסמים בנושא החינוך המוזיקלי לגיל הרך, ורובם נערכים על ידי אנשי חינוך עם ניסיון אישי רב־שנים בתחום. פעמים רבות, המניע לכתיבתם הוא תסכול מהמצב הקיים, לצד תחושת שליחות ורצון לקדם את מעמדו של החינוך המוזיקלי בגיל הרך לטובת הדורות הבאים. הכותבים בגיליון הנוכחי הם אנשי חינוך בתחום, רבים מהם ראשי תוכניות מובילות להכשרת מורים בעבר או בהווה ומייצגים מגוון רחב של מוסדות אקדמיים בארץ. מטרתנו היא לאפשר במה להשמעת קולם הייחודי של כותבים אלו, ולעודד שיח פורה ושיתוף פעולה בנושא חשוב זה. אנו מקוות שגיליון זה ישפיע על המשך הדיון ויתרום להעלאת המודעות לחשיבותו של החינוך המוזיקלי בגיל הרך בישראל.
המאמרים מסודרים בשלושה שערים, כך שהם מספרים סיפור: מוזיקה כשפה, מוזיקה כחוויה ותוכניות לימודים והכשרה.
השער הראשון, מוזיקה כשפה, עוסק בהשפעתו הפוטנציאלית של החינוך המוזיקלי על התפתחות הילד, לרבות רכישת שפה, שכלול מיומנויות מוטוריות וביטוי רגשי. באופן פואטי נפתח הגיליון במאמרה של עדנה ענבר, הנושא את הכותרת אופוס מס' 1 בהשראת סבדיני (Sabbadini, 1997). סבדיני מתייחס לדיבור התינוקי כיצירה הראשונה של הרך הנולד. המאמר מציג את סוגיית התפתחות הקוליות, התקשורת והמוזיקליות בינקות, ומדגיש את דעתה של המחברת לגבי החשיבות של המוזיקה בתקופת החיים הראשונה. ענבר מתפעלת מן היצירתיות הקולית־הצלילית של התינוקות, ומאירה את כוחה של המוזיקה כתומכת בהתפתחות הרגישות התקשורתית וכמעניקה חוויה צלילית אסתטית לעומת הזיהום האקוסטי הסביבתי. אילאיל קרן, ורוניקה וולף כהן ואבי גלבוע מתייחסים לשלב מתקדם יותר, בשנה השנייה ובשנה השלישית לחיי הפעוט, שבה התפתחותו המוטורית כבר מאפשרת לו להביע את עצמו גם בנגינה. החוקרים מדגימים את האופן שבו האינטליגנציה המוזיקלית בגיל הרך מתפתחת תוך כדי עשייה אקטיבית־מוזיקלית. המחקר מעודד את חשיפתם של הפעוטות לכלים מלודיים לשם התנסות, חקירה, פיתוח יצירתיות והבעה אישית בעזרת נגינה חופשית בכלים אלו, ולא רק בכלי הקשה כמקובל. מאמרה של אורלי שי, החותם שער זה, עוסק בתרומתו של הזיכרון המוזיקלי ללימוד שפה אצל תינוקות עם אוטיזם. המחקר מדגים את האפקטיביות של שימוש בשירים לקידוד מידע בזיכרון לטווח ארוך וללמידת תכנים קוגניטיביים בקרב פעוטות עם אוטיזם.
החוט המקשר בין מאמרה של שי לבין מאמרן של ענת בן שבת ועפרה קורת, אשר פותח את השער השני, מוזיקה כחוויה, הוא עיסוק במוזיקה ככלי המקדם לימוד שפה. המחקר מדגים את האופן שבו שימוש במוזיקת רקע עשוי לתמוך בקידום הבנת הנקרא בגני ילדים. בהמשכו של שער זה מאמר נוסף העוסק במוזיקה בחיי הגן ובו עידית סולקין, תמר מאיר וחגי ניקריטין חוקרים את בחירת הרפרטואר המוזיקלי בגני הילדים במגזרים השונים בחברה הישראלית. מאמר זה פותח אשנב לחינוך המוזיקלי בחברה הדתית והחרדית בישראל, ומאיר את השפעתם של השירים הנלמדים בגן על עתודות הידע ועל ההבניה החברתית והתרבותית של הילדים. בין יתר הממצאים, סולקין ועמיתיה מדגימים את ההתעלמות הרווחת בקרב הגננות מהמלצות הרפרטואר של התוכניות מטעם משרד החינוך.
ממצא זה תואם את ממצאיהם של גלושנקוף ושחר (2004), שכבר לפני עשרים שנה הדגימו במחקרם שגננות נוהגות לבחור את הרפרטואר המושר בגן על פי טעמן האישי ועל פי צו האופנה, ולא מסתמכות על הרפרטואר שלמדו במהלך הכשרתן המקצועית כגננות. אולם, מורים למוזיקה, להבדיל ממורים מקצועיים אחרים, מתחילים להתמחות במוזיקה, ובמיוחד בנגינה, כבר בגילי בית הספר היסודי. הם גדלים כמוזיקאים, ולא הופכים למוזיקאים רק לאחר קבלת התואר. נשאלת השאלה – האם המוזיקה נתפסת על ידי הגננות כמשאב נגיש ולא כמקצוע שיש להתמחות בו? על אף שלרובן אין הכשרה מוזיקלית נרחבת, כיצד זה הגננות מרגישות נוח להשתמש ברפרטואר מוזיקלי לבחירתן? שאלות אלו מובילות אותנו לשער השלישי, העוסק כולו בתוכניות לימודים והכשרה.
בשער זה מוצגת תמונת מצב עכשווית של הרצוי לעומת המצוי בשדה החינוך המוזיקלי בגיל הרך. מאמרה של מיכל חפר מציג את שתי תוכניות הלימודים הבולטות בישראל המיועדות לגיל הרך, מלידה ועד גיל שלוש – תוכנית חמ"ל, שפותחה בהובלת טלי גורלי טוראל, ושיטת קטן טון, שפותחה על ידי חפר בהשראתן של שיטת גורדון ושיטת המראות של ורוניקה כהן. המחברת משווה בין התוכניות ומאירה את השוני ביניהן ואת הייחודיות של כל אחת מהן. לפי גורדון (Gordon, 1997) כל ילד יכול ללמוד את שפת המוזיקה כבר מיום היוולדו. נוסף על כך, לדידו, להאזנה לשירה חיה ולאינטראקציה של הילד עם המבוגר השר יש עדיפות ברורה על פני האזנה למוזיקה מוקלטת. ובחזרה לשאלותינו שלעיל לגבי חופש בחירת הרפרטואר ונושא ההכשרה המקצועית – דבריו של גורדון מדגישים את חשיבות העסקתם של מורים מקצועיים למוזיקה, שלהם הכשרה מותאמת, לעומת מפעילים שמגיעים לגן עם טלפון נייד או עם מחשב ומשמיעים לילדים מוזיקה מוקלטת. כמו כן, בדומה לשי, גם חפר מצביעה על תמיכתה של שירה חיה בלימוד שפה בגילים הצעירים. מאיה איזנברג מפרטת את העשייה של משרד החינוך בתחום החינוך המוזיקלי בגיל הרך. בעוד הפיקוח על המוזיקה במשרד החינוך נוטל אחריות על המוזיקה בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובמגמות המוזיקה בתיכונים לצד הפיקוח על הקונסרבטוריונים, על החינוך המוזיקלי בגיל הרך פורס את חסותו האגף לחינוך הגיל הרך. על פי איזנברג, המספר המעודכן לשנת תשפ"ד של התוכניות המוזיקליות החיצוניות לגיל הרך קפץ מ־139 ל־450, כאשר רק שש מתוכן בליווי האגף. נראה, כי המודעות לחשיבותו של החינוך המוזיקלי לגיל הרך עולה מהשטח, ובהיעדר פיקוח מקצועי על התחום, כפי שמתקיים במקצועות אחרים, נכנסים לתחום גורמים חיצוניים רבים במקום משרד החינוך עצמו.
וכך, בצאתם לשטח, גם הסטודנטים המתמחים בתחום אינם מוכרים כעובדי הוראה במשרד החינוך. לאחר קבלת ההסמכה הם נאלצים לחפש עבודה באופן עצמאי וללא תמיכה ומעטפת, כפי שמקבלים עובדי הוראה מוכרים בגילים אחרים.
הגיליון נחתם במאמר דעה נוקב מאת דן שגיב, אשר מאיר את הימצאותו של החינוך המוזיקלי בגיל הרך "מחוץ לתמונה" עקב הפרטתו והעברתו לידי כוחות השוק החופשי, ומפנה את האצבע המאשימה כלפי המערכת שמתעלמת מחשיבותו זה עשורים.
בעוד כוחה המרפא והמאחד של המוזיקה ידוע לכול, תחום החינוך המוזיקלי סובל מחוסר הערכה ומהזנחה. למרבה הצער, גיליון זה רואה אור בזמנים קשים, בעת מלחמה. למרות זאת, חשוב לנו לנסות לשמור על שגרה ולהציג בפני הקוראים את חשיבותו של החינוך המוזיקלי בגיל הרך, שבעתות משבר הופך חיוני אפילו יותר. אנו רואים שדווקא בזמן מלחמה הנטייה האנושית הטבעית לשירה ולנגינה מתעצמת. המוזיקה היא כלי טיפולי, כלי הרגעה, מנוחה, נחמה וביטוי אישי. מוזיקאי ישראל מתגייסים לשיר ולנגן בפני חיילים ואזרחים מפונים, החיילים שרים יחד ומבקשים שישלחו להם כלי נגינה לבסיסים ולחזית, שפע שירי מלחמה, שנכתבים כתגובה טבעית וראשונה כמעט לאירועים הקשים, מציפים את הרדיו ואת הרשתות החברתיות. המוזיקה מסייעת לעבד את החוויות הקשות ולהביע צער שלא ניתן להביע במילים, מאפשרת לחוות תחושת שייכות ולכידות חברתית ואף תורמת לשיפור המורל. נדמה שכולם מבינים באופן אינסטינקטיבי את נחיצותה של המוזיקה כצורך נפשי ופיזי[1]. אם כך, עולה ביתר שאת השאלה: מדוע איננו מצליחים ליישם הבנה זו בחינוך ילדינו כאן בארץ? מדוע החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות בחינוך ילדינו מיום היוולדם?
ממכלול המאמרים בגיליון זה עולה בבירור תרומתו המשמעותית של החינוך המוזיקלי בגיל הרך. העובדה שאינו מקצוע חובה מפוקח במערכת המקצועית המוצעת בפעוטונים ובגנים, מעבירה מסר לילדים ולהורים בישראל שהחינוך המוזיקלי האיכותי אינו חלק חיוני בהתפתחות הילד, ובכך מקרינה לרעה על ההתייחסות לתחום זה בכל הגילים ומונעת מילדינו את אחד הכלים החשובים בתהליך גדילתם.
באמצעות גיליון זה אנו מזמינות את המחנכים, את ההורים ואת מקבלי ההחלטות לשקול מחדש את תפקידה של המוזיקה בגילים הצעירים ולהצטרף אלינו בהצבת החינוך המוזיקלי בראש סדר העדיפויות.
[1] יתרונותיה בתחומים אלו גם נבדקו בשני העשורים האחרונים בסקירות ובמחקרים רבים, כגון Clift & Hancox, 2010; Daykin et al., 2017; de Witte et al., 2020; McCrary et al., 2022; Stacy et al., 2011.
גלושנקוף, ק' ושחר, נ' (2004). מקומה ותפקידה של הגננת בחיי המוזיקה בגן־הילדים. דוח מחקר, מכללת לוינסקי לחינוך/מכללת בית ברל/ועדת המחקר הבין־מכללתית במכון מופ"ת.
Clift, S., & Hancox, G. (2010). The significance of choral singing for sustaining psychological wellbeing: findings from a survey of choristers in England, Australia and Germany. Music Performance Research, 3(1), 79-96.
https://did.li/udwrl
Daykin, N., Mansfield, L., Meads, C., Julier, G., Tomlinson, A., Payne, A. M., Grigsby Duffy, L., Lane, J., D'Innocenzo, G., Burnett, A., Kay, T., Dolan, P., Testoni, S., & Victor, C. R. (2017). What works for wellbeing? A systematic review of wellbeing outcomes for music and singing in adults. Perspectives in Public Health, 138, 39-46.
https://doi.org/10.1177/1757913917740391
de Witte, M., Spruit, A., van Hooren, S., Moonen, X., & Stams, G. J. (2020). Effects of music interventions on stress-related outcomes: A systematic review and two meta-analyses. Health Psychology Review, 14, 294 – 324.
https://doi.org/10.1080/17437199.2019.1627897
McCrary, J. M., Altenmüller, E., Kretschmer, C., & Scholz, D. S. (2022). Association of music interventions with health-related quality of life: A systematic review and meta-analysis. JAMA Network Open, 5(3), e223236.
https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2022.3236
Sabbadini, A. (1997). On sounds, children, identity and a ‘quite unmusical man’. British Journal of Psychotherapy, 14, 189-196.
https://doi.org/10.1111/J.1752-0118.1997.TB00371.X
Stacy, R., Brittain, K., & Kerr, S. L. (2002). Singing for health: An exploration of the issues. Health Education, 102, 156-162.
https://doi.org/10.1108/09654280210434228
תמונה: iStock.com/Orbon Alija
*בהשראת סבדיני (Sabbadini, 1997).
| עדנה ענבר |
| מאמר זה, שמתבסס על מבחר מחקרים ופרקי הגות, מאיר באמצעות סקירה נרחבת את סוגיית קשרי־הגומלין שבין המוזיקה והלשון, ואת חשיבותם המיוחדת להתפתחות התקשורת המילולית, המוזיקלית והרגשית בגיל הרך. מטרת המאמר היא לעורר את תשומת הלב ואת המודעוּת של הורים, של מחנכים, ושל סטודנטיות וסטודנטים להוראה בגיל הרך לתפקידם של תחומים אלו מגיל הינקות ואילך, והוא מתמקד בהיבטים נבחרים שלהם חשיבות תיאורטית ומעשית.
המאמר מתייחס לנושאים הבאים: תיאוריות אבולוציוניות על התהוות התקשורת הקולית־הצלילית ועל חלקה של המוזיקה בהתפתחות התקשורת הדבורה; שלבי ההתפתחות של הקוליות הלשונית והמוזיקלית; התבוננות בתופעת הפרוזודיה, המוזיקליות שבדיבור, תרומתה להבנת מסרים מילוליים ורגשיים, וחשיבותה לפיתוח אמפתיה ותהליכי חִברות; כוחה של המוזיקה להעניק חוויות צליליות אסתטיות, ותגובתם הרגשית של ילדים צעירים ושל מבוגרים לצלילי מוזיקה באשר הם. כמו כן, עוסק מאמר זה באופן שבו מילים וצלילים מעודדים פיתוח של יצירתיות, ובמקומה של הלשון הספרותית המחורזת והמזומרת בשירי פעוטות. המאמר מעניק הצצה בלבד לנושאים הללו, בתקווה שישמש זרז להרחבת הידע והדעת, למחקר יישומי, ולסלילת דרכים לפיתוח חינוך רגשי, אסתטי ויצירתי בגיל הרך. היבטים אלו הם הערוגה שעליה נובטים ניצני תקשורת קולית-צלילית אשר נושאת מאפייני קשב ורגישות לזולת.
מילות מפתח: התפתחות, תקשורת, דיבור, מוזיקה, פרוזודיה |
| למאמר המלא |
| ד"ר עדנה ענבר, בוגרת מכללת סמינר הקיבוצים "אורנים" ובוגרת המדרשה למורי מוזיקה בתל־אביב. הייתה מחנכת כוללת ומורה למוזיקה וריתמיקה בבית הספר היסודי. למדה לשון ומוזיקולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, וסיימה תואר ראשון במוזיקולוגיה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. קיבלה תואר שני במוזיקולוגיה וחינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים וכן תואר שלישי במוזיקולוגיה בנושא: קשרים בין ביטויי רגש בדיבור ובמוזיקה. הייתה מרצה במכללת דוד ילין ובין מייסדות התוכנית לתואר שני M.Ed. בחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי לחינוך. במשרד החינוך עסקה בתכנון לימודים בספרות ולשון ובמוזיקה, והייתה אחראית על תכנון הלימודים בתחומי ההומניסטיקה והאומנויות לכלל מערכת החינוך.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
| אילאיל קרן[1], ורוניקה וולף כהן, אבי גלבוע
[1] המחקר נערך במסגרת לימודים לתואר שלישי באוניברסיטת בר-אילן. |
| שדה המחקר של הנגינה החופשית בגיל הרך עסק רבות בתיאור המאפיינים של הבעה מוזיקלית כלית. עם זאת, חסרה בו הזווית ההתפתחותית של יכולת זו לפני גיל שלוש. מחקר האורך הנוכחי כולל ניתוח נתונים מצולמים של אלתוריהם הכליים של 23 פעוטות בשנת חייהם השנייה, שתועדו לאורך 19 חודשים, בשילוב מתודות איכותניות וכמותיות.
מתוצאות המחקר עולה כי לניסיון הנצבר בזמן הנגינה ישנה השפעה מכרעת על התקדמות ההליך ההתפתחותי. נמצאה נקודת התחלה משותפת, שממנה מתפתחים אלמנטים מוזיקליים וטכניים רבים, אף הם משותפים ברובם, תוך כדי תהליך של עלייה מדורגת בשטף הנגינה. בהסתמך על תוצאות המחקר פותחה תיאוריה המתארת את מהלך ההתפתחות של יכולת ההבעה המוזיקלית הכלית של פעוטות בשישה מסלולים הנשזרים למקלעת אחת: (1) תהליך של היפתחות מרחבית בפעולת הנגינה; (2) השגת שליטה עד כדי שימוש יעיל בשתי הידיים; (3) ירידה הדרגתית בזמני הפסקות הנגינה עד ליצירת רצף נגינה שוטף; (4) מעבר מנגינה מוכוונת על ידי פעימת הגוף לפיתוח אמצעי הבעה ריתמיים ומלודיים; (5) פיתוח מדורג של מבנים, החל מצירוף תבניות יחד ועד למבנים מורכבים שיש להם שלמות או שהם מבוססי חזרות; (6) צירוף של כמה כלים למערך אחד בנגינה משולבת. התהליך כלל גם פיתוח סגנון נגינה אישי וייחודי לכל ילדה וילד. תרומתו של מחקר זה לשדה המחקר רבה, אך גם לשדה החינוך המוזיקלי בגיל לידה עד שלוש, אשר נפוץ בו השימוש בכלי הקשה, אך נדירות בו ההזדמנויות שיש לפעוטות לחקירה ולנגינה חופשית בכלי מלודי.
מילות מפתח: התפתחות מוזיקלית, הבעה מוזיקלית של פעוטות, נגינה חופשית בגיל הרך |
| למאמר המלא |
| ד"ר אילאיל קרן, מומחית לחינוך מוזיקלי בגיל הרך, ולעבודה מוזיקלית עם ילדים, עם פעוטות ועם תינוקות, לפיתוח והעצמה של היכולות המוזיקליות של הילדים, ובעיקר לפיתוח דרכי הבעה ותקשורת מוזיקליות עם הסביבה. חוקרת מהלכי התפתחות מוזיקלית בגיל הרך. כיום מרצה בחוג לגיל הרך ובתוכנית מש"י (מחנכות שנות ינקות) בחוג לגיל הרך במכללת אורנים, בהרצאות אורח ובהשתלמויות במוסדות שונים. מלמדת קבוצות ילדים, פעוטות ותינוקות בגני-ילדים ובמעונות-יום.
פרופ' ורוניקה וולף כהן, פרופ' אמריטה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. מחקרה ותחומי העניין שלה התמקדו בפיתוח תהליכים קוגניטיביים מוזיקליים, עם דגש מיוחד על פיתוח של יצירתיות מוזיקלית והגוף הנע. פיתחה את הכלי הפדגוגי "מראות מוזיקליות" לרפלקציה אינטואיטיבית על התהליך הקוגניטיבי/הרגשי המוזיקלי באמצעות שימוש באנלוגים קינסתטיים. כיהנה בוועדה לתוכנית הלימודים הלאומית למוזיקה בישראל. יועצת מוזיקלית ופדגוגית של תוכנית הקונצרטים לבתי ספר ולגנים "לגעת במוזיקה". כן היוותה גורם מרכזי בהקמת החוג למוזיקה מזרח־תיכונית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
פרופ' אבי גלבוע, ראש תוכנית ההכשרה לתרפיה במוזיקה באוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתוכנית זו ומנחה סטודנטים למחקר במגוון נושאים הקשורים לתרפיה במוזיקה ולהיבטים שונים בפסיכולוגיה של המוזיקה ובחינוך מוזיקלי. כמטפל במוזיקה יש לו ניסיון עבודה עם מגוון אוכלוסיות טיפוליות, כמו גם שותפות בהקמת מיזמים מוזיקליים קהילתיים רבים ובהם "כלים שלובים" ובית הספר לדיאלוג מוזיקלי.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
| אורלי שי |
| ישנו חלון הזדמנויות להשקעה בהתפתחות של ילדים בגיל הרך. לכן, נעשה מאמץ לקדם את היכולות השפתיות של ילדים בגיל זה. משימה זו הופכת מאתגרת יותר בהוראה של פעוטות וילדים שאובחנו עם אוטיזם. שכן, המאפיין העיקרי של תסמונת זו הוא חסך בתקשורת בין־אישית, שבמרכזה מצויה התקשורת הדבורה.
בספרות המחקרית ישנה התייחסות להתערבויות רגשיות וחברתיות המתבצעות באמצעים מוזיקליים למאובחנים עם אוטיזם. עם זאת, מעט מחקר אמפירי נערך בהתייחס לשימוש בשירים למטרת למידה חברתית ורגשית, וישנם אפילו פחות מחקרים שבדקו שימוש בשירים לצורך פיתוח שפתי וקוגניטיבי. במחקר החלוץ הנוכחי נערכה התערבות בהיבט הקוגניטיבי בקרב שמונה פעוטות עם אוטיזם מורכב. בהתערבות זו הפעוטות למדו שמות של בעלי חיים באמצעות שירים. הממצאים מראים שהפעוטות הצליחו לזהות, הן ברמת היזכרות (שיום) הן ברמת היכר, יותר בעלי חיים באמצעות שירים, מאשר הצליחו לזהות באמצעות שפה דבורה. לממצאים אלו השלכות פדגוגיות ותיאורטיות.
מילות מפתח: פעוטות עם אוטיזם, הוראה, שירים, שפה, חשיבה, זיכרון |
| למאמר המלא |
| ד"ר אורלי שי, ראש מרכז מעג"ל להעצמת סטודנטים עם מוגבלויות, מרצה, מדריכה פדגוגית בחינוך מיוחד ופסיכותרפיסטית במכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון. תחומי מחקרה כוללים אוכלוסיות עם מוגבלות, בעיות רגשיות והתנהגותיות, התנהגות סובלנית, חשיבה והכללה, בדגש על תיאוריות מפסיכולוגיה קוגניטיבית, מפסיכולוגיה חברתית, מפסיכו־פדגוגיה ומפסיכותרפיה.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
| ענת בן שבת ועפרה קורת |
| מחקר זה בדק אם ועד כמה תוספת של מוזיקת רקע והרחבת תוכן בספר דיגיטלי לגיל הרך תורמת ליכולת של הילדים לאחזר את הסיפור שקראו. חידושו של המחקר הנוכחי הוא בבדיקת השפעתו של כל אחד מרכיבי המולטימדיה הללו בנפרד וההשפעה של שניהם באופן משולב על אחזור הסיפור. בהתבסס על תיאוריות למידה, הרואות בשילוב בין אמצעי מולטימדיה שונים כלי לקידום למידה, ההנחה הייתה שהשילוב של מוזיקת רקע שקטה ושל תמיכה בתוכן הסיפור יתרום לאחזור הסיפור, ושהופעת כל מרכיב בנפרד תהיה יעילה פחות מהשילוב ביניהם. במחקר השתתפו 160 ילדי גן־חובה ממיצב נמוך, שחולקו באופן אקראי לארבע קבוצות. הקבוצות קראו בספר הדיגיטלי בארבע מתכונות: (א) בליווי של מוזיקת רקע עם הרחבות לתוכן הסיפור; (ב) ללא ליווי של מוזיקת רקע עם הרחבות; (ג) בליווי של מוזיקת רקע וללא הרחבות; (ד) קריאה רציפה ללא מוזיקת רקע וללא הרחבות (ביקורת). טרום ההתערבות בוצעו מבחנים כלליים לבדיקת רמת אוצר המילים (PPVT) התחילית של הילד. נוסף על כך, נערכו מבחני קדם, שבהם הילדים קראו את סיפור המטרה בקריאה רציפה, והם אובחנו באחזור הסיפור (מספר מילים, מבנה הסיפור ותוכן הסיפור). בשלב ההתערבות הילדים קראו בספר בצורה עצמאית ארבע פעמים, במתכונת שנבחרה להם באופן אקראי. בשלב השלישי נערך אבחון בתר, שהיה דומה לאבחון הקדם, להוציא המבחן הכללי.הממצא המרכזי במחקר זה הוא שהילדים שקראו את הסיפור עם מוזיקת רקע ועם הרחבות הממוקדות בתוכן הסיפור, קיבלו את הציון הגבוה ביותר בכל מדדי אחזור הסיפור בשלב הבתר, בהשוואה לזה של הילדים בכל הקבוצות האחרות. הממצאים מצביעים גם על יעילותן של הרחבות התוכן בהשוואה לתמיכה של מוזיקת הרקע בלבד, כמקור טוב לתמיכה בידע הנרטיבי של הילדים. עוד נמצא, שככל שרמת אוצר המילים התחילית של הילדים הייתה גבוהה יותר, כך הציון שלהם במדדים מספר מילים ותוכן הסיפור היה גבוה יותר בשלב הבתר. עם זאת, גם הילדים שלהם הייתה הרמה הנמוכה ביותר באוצר מילים נתרמו מהקריאה בספר דיגיטלי. תרומת המולטימדיה, דוגמת שימוש במוזיקת רקע והרחבות תוכן, לקידום שפה ואוריינות בקרב ילדים צעירים, ובמיוחד ממיצב נמוך, וההשלכות הפדגוגית מוצגות בפרק הדיון.מילות מפתח: ספר דיגיטלי, מוזיקת רקע, מולטימדיה, ניצני אוריינות, אחזור סיפור, אוצר מילים, מיצב נמוך |
| למאמר המלא |
| ד"ר ענת בן שבת, ראש החוג והמסלול לחינוך לגיל הרך במכללה האקדמית בית ברל, מרצה, מדריכה פדגוגית וחוקרת בתחום הגיל הרך. מרצה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. מנחת סדנאות התמחות לגננות בשנת הסטאז' ולגננות בראשית דרכן. מנחת קורסים לגננות חונכות ומלוות. מעבירה השתלמויות לגננות בתחומי המדע וטכנולוגיה, רב־תרבותיות, ויזמות בחינוך ומלווה קהילות למידה בבתי ספר. מדריכת הורים. בעבר גננת, מדריכה ארצית באגף לגיל הרך במשרד החינוך, ורפרנטית להטמעת טכנולוגיה דיגיטלית בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך.
תחומי מחקרה העיקריים הם שילוב מושכל של טכנולוגיה דיגיטלית בגיל הרך, תרומתם של ספרים אלקטרוניים בקידום ניצני אוריינות, תפיסות של ילדים בנוגע לשילוב טכנולוגיה דיגיטלית בגן, חינוך מיטבי לגיל לידה-שלוש, תוכניות ייחודיות להכשרת סטודנטים להוראה, תפקוד גננות בעתות משבר.
פרופ' עפרה קורת, פרופסור מן המניין בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר־אילן וראש תוכנית הריס באוניברסיטת בר־אילן, המתמקדת בקידום תינוקות, פעוטות ומשפחותיהם בישראל. מחקריה עוסקים בהתפתחות ניצני אוריינות, בהורות, באוריינות במשפחה, ובטכנולוגיה תומכת התפתחות אוריינות בקרב ילדים בגיל הרך. פרסמה ספרים בתחום מחקרה בהוצאות בינלאומיות מובילות, ועשרות רבות של מאמרים בכתבי־עת בינלאומיים.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
[1] מחקר זה נערך בתמיכת הקרן למחקר יישומי בהכשרה להוראה וחינוך במכון מופ"ת.
| עידית סולקין, תמר מאיר וחגי ניקריטין |
| מחקר זה עוסק בשירים בגן הילדים, שהם חלק מהשפה החינוכית המאפיינת את האינטראקציות בין הילדים לצוות החינוכי ובינם לבין עצמם במרחב הגן. לשירי הילדים תפקיד חשוב בכינון התרבות הארצישראלית, ומרכזיותה של השירה בחברה הישראלית מתבטאת גם במערכת החינוך בארץ. כדמות החינוכית הדומיננטית בגן הילדים, מצופה מהגננת, בין השאר, לשלב שירה בעבודתה החינוכית בגן הילדים ובחירותיה בשירים ספציפיים משפיעות על עתודות הידע, על תפיסת הנורמות ועל הבנייה החברתית־התרבותית של הילדים שהיא מחנכת. השינויים הדמוגרפיים החלים בחברה היהודית בישראל משפיעים גם על מערכת החינוך, ובשנים האחרונות אפשר לחלק את גני הילדים בחברה היהודית בישראל לזרמי חינוך שנעים על הציר שבין חילוניות לחרדיות. בזרמים השונים ישנן העדפות ערכיות הבאות לידי ביטוי גם בבחירת חומרי לימוד שונים במהותם. לפיכך, המחקר הנוכחי בדק את הקריטריונים לבחירת הרפרטואר השירי ואת השיקולים של הגננות בבחירתו בזרמי החינוך השונים, כמו גם את מקורות הידע שבהם משתמשות הגננות בבחירת השירים לגן. לצורך זאת נאספו נתונים מ־282 גננות במגזרים השונים שמילאו שאלונים מקוונים. ניתוח סטטיסטי של הנתונים הכמותיים העלה, שלמרות הבדלים בחלק מהשיקולים, קיים מכנה משותף רחב בהתייחסות לערכיות ולתוכן החינוכי של השירים הנבחרים לגן על ידי הגננות. נוסף על כך, העלה המחקר שכלל הגננות משתמשות גם בניו-מדיה כחלק משמעותי ממקורות המידע שלהן לשירים בגן. ממצאי המחקר שופכים אור על תהליכים חברתיים־תרבותיים המתרחשים בחברה הישראלית ומציעים תובנות חדשות בהקשר של הכשרת הגננות והנגשת ידע רפרטוארי מוזיקלי שיכול להוות גשר בין המגזרים האמוניים-היהודיים השונים בישראל.
מילות מפתח: שירי ילדים, רפרטואר שירים בגן, מוזיקה בגן הילדים, החברה היהודית |
| למאמר המלא |
| ד"ר עידית סולקין, מרצה וחוקרת במכללת תלפיות ובמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון. מחקריה עוסקים בהשפעות המוזיקה והמדיה על התפתחות ילדים בהקשרים רחבים, בהתנהגויות מוזיקליות בגן הילדים ובמשפחה, ובהשפעת הטכנולוגיה על תהליכים של הפרדה וקירוב בין מגזרי החברה השונים ובין זרמי החינוך השונים בישראל. מחקריה מתמקדים באוכלוסיית החינוך הרגיל והחינוך המיוחד.
ד"ר תמר מאיר, ראש החוג לספרות במכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון, מרצה בחוג לספרות ובמסלול לגיל הרך. מרצה בתוכנית לאגדה והוראתה במכללת אפרתה. חוקרת מדרש ואגדה. עמדה בראש הוועדה לקביעת תוכנית הלימודים בספרות במגזר החרדי. סופרת ילדים וכלת פרס דבורה עומר לספרות ילדים. כותבת ועורכת שירה.
חגי ניקריטין, דוקטורנט בספרות ילדים באוניברסיטת בר־אילן. מרצה במכללת אפרתה ובמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון במסלול לגיל הרך בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד בנושאים הקשורים לתוכני הלמידה בגנים וספרות ילדים. מעביר השתלמויות לגננות, למנהלות מעונות־יום ולמטפלות בגיל הרך. מורה לספרות בבית ספר המשלב חילוניים, מסורתיים ודתיים. בעבר גנן בגני ילדים.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
תמונה: iStock.com/dima_Sidelnikov
| מיכל חפר |
| המאמר מציג את התפתחותן של שתי תוכניות לימודים מוזיקליות לפעוטות אשר פעלו בעשורים האחרונים בישראל. הראשונה, תוכנית חֶמֶ"ל החלוצית, אשר התפתחה בסוף שנות השמונים על ידי צוות מוזיקאיות ומחנכות לגיל הרך בהובלתה של טלי גורלי טוראל, והשנייה, תוכנית קְטַן-טוֹן, אשר פותחה בתחילת שנות האלפיים על ידי מיכל חפר בהשראת תיאוריית הלמידה המוזיקלית של אדווין גורדון. מטרת המחקר הייתה למפות את שדה ההוראה בגיל הרך ולבחון אילו תוכניות פדגוגיות מבוססות מחקר קיימות בישראל. מפתחות התוכניות יצרו רפרטואר חדש בעולם המוזיקה לגיל הרך, אשר שירת מטרות שונות. תוכנית חֶמֶ"ל מציעה חומרים מוזיקליים קלים וקליטים לגננות, למטפלות, להורים או למחנכים שאינם מומחים מוזיקליים, ואילו תוכנית קְטַן-טוֹן, בניגוד לחֶמֶ"ל, מציעה חומרים מוזיקליים מורכבים המחייבים מומחיות מוזיקלית שמתווכיה עוברים הכשרה מקצועית. אפשר לומר, כי תוכנית קְטַן-טוֹן היא למעשה התפתחות מוזיקלית של שיטת חֶמֶ"ל. שתי התוכניות מיועדות לאותה אוכלוסייה, מלידה ועד גיל שלוש, ומסתמכות על שיתוף ההורים או המבוגרים בחוויית הלמידה ובסוגי התוכן המוזיקלי. הסביבה המוזיקלית האידאלית לילדים מלידה ועד גיל שלוש היא שילוב בין שתי התוכניות. השאיפה היא לייצר סביבה שקטה ואינטימית שבה הילד יהיה מוקף במוזיקה שההורים והמטפלות יכולים לשיר בה ולהרגיש נוח. מוזיקה בחיי היומיום, אשר מועברת באמצעות התכנים של תוכנית חֶמֶ"ל ומתווכת על ידי המבוגרים הנמצאים רוב שעות היום בקרבת הפעוט. עם זאת, נכון שיהיו חשופים גם למורכבות במפגשים מוזיקליים שבועיים, כפי שהיא מוצעת בתוכנית קְטַן-טוֹן. בתוכניות אלו הושם דגש מיוחד על חשיפה למוזיקה חיה או מוקלטת המונגשת באמצעות אינטראקציה עם מבוגר אשר שר, רוקד או מנגן, להבדיל ממוזיקת רקע, אשר איננה מונגשת אלא מושמעת ללא הפסקה ברקע הפעילויות היומיומיות.
מילות מפתח: תוכניות מוזיקליות, הגיל הרך, חֶמֶ"ל, קְטַן-טוֹן, אדווין גורדון, הורים וילדים, אינטראקציה מוזיקלית |
| למאמר המלא |
| ד"ר מיכל חפר, ראש החוג לחינוך מוזיקלי באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. תחומי המחקר העיקריים שלה מתמקדים בגיל הרך, וכוללים קוגניציה מוזיקלית ופרקטיקות להוראת המוזיקה, הקשר בין קוגניציה מוזיקלית ותנועה, אינטראקציה מוזיקלית בין הורה וילד, חינוך מוזיקלי רב־תרבותי בחברה היהודית והערבית והכשרת מורים. היא פיתחה את תוכנית "קטן-טון" המייצגת מודל פדגוגי חדשני לפיתוח כישורים מוזיקליים בקרב פעוטות.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
| מאיה איזנברג |
| מסמך זה מציג את עיקרי העשייה בתחום החינוך המוזיקלי באגף לחינוך הגיל הרך במשרד החינוך (לידה עד 6) נכון לעת הזו, ומשקף את התפיסה החינוכית אשר מתווה את מגוון מרחבי העשייה הקיימים כיום. מדובר בעשייה ענפה שהתהוותה במהלך השנים 2018-1995, שבהן כיהנה בתפקיד מדריכה ארצית גב' יהודית פינקיאל, אשר הניחה יסודות איתנים בתחום המוזיקה בגני הילדים, שאת דרכה אני ממשיכה, מקדמת ומפתחת משנת 2018. מטרת העשייה בתחום המוזיקה בגיל הרך היא מתן מענה בפריסה ארצית רחבה לגננות ולצוותים חינוכיים בגיל הרך (השתלמויות, כינוסים ופיתוח חומרים), ועידוד של עשייה מוזיקלית בגני הילדים עצמם בתוכניות מיוחדות (תוכניות העשרה תוך־גניות ופעילות במרכזי העשרה) ובתוכניות קונצרטים במסגרת המשאבים הקיימים.
המסמך מתייחס לתחומי העשייה הבאים: פעילות במרכזי העשרה, תוכניות קונצרטים, השתלמויות, תוכניות ייחודיות, פיתוח חומרי למידה וקיום כינוסים לקידום ולפיתוח מקצועי. גולת הכותרת של החומרים שפותחו באגף היא סדרת החוברות "זמר לך לגיל הרך," שהתפרסמה בין השנים 2016-2009. כמו כן, הושקעו מאמצים ומשאבים רבים בצילום 32 שידורים במערכת הלאומית בתקופת קורונה לשימור ולתמיכה בחינוך המוזיקלי בגני הילדים. בכל המסגרות הללו עובד צוות מקצועי בתיאום, בשיתוף ובליווי האגף באופן אשר מחבר בין חינוך מוזיקלי בגיל הרך לבין תפיסה חינוכית בגני הילדים (תפיסת הגן העתידי).
מילות מפתח: חינוך מוזיקלי, הגיל הרך (לידה עד שש), גני ילדים |
| למאמר המלא |
| ד"ר מאיה איזנברג, מדריכה ארצית למוזיקה באגף לחינוך הגיל הרך ומרצה בחוג לגיל הרך במכללה האקדמית בית ברל. תחומי העניין והמחקר שלה כוללים זמר עברי, חינוך מוזיקלי בגיל הרך וחינוך מוזיקלי בבית הספר היסודי.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: איזנברג, מ' (2024). חינוך מוזיקלי באגף לחינוך לגיל הרך במשרד החינוך. חוקרים @ הגיל הרך, 22, 194-190. |
| דן שגיב |
| במאמר זה מתואר המהלך ההיסטורי שהוביל לשינוי המדיניות הממסדית ביחס לתחום החינוך המוזיקלי לגיל הרך, ולהידרדרות העקבית במעמדה של המוזיקה בגני הילדים במהלך העשורים האחרונים. במרכז הנרטיב עומדת סוגיית הסרת האחריות הציבורית מתחום החינוך המוזיקלי לגיל הרך מידי הגורמים המפקחים והמממנים, זאת בעקבות הפרטתו והעברתו לידי כוחות השוק החופשי. המאמר מבטא את ההשלכות הכבדות של שינוי זה, ואת אופני ההתמודדות של אנשי השטח עם המציאות המשתנה.
החלטתו של משרד החינוך להפסיק לממן את שיעורי המוזיקה בגנים, שהתקבלה באמצע שנות התשעים, גרמה שינוי תרבותי עמוק. מאחר שרוב תחום החינוך המוזיקלי לגיל הרך הועבר לידי השוק הפרטי, כך גם עוצבו אבני הבוחן התרבותיות והחינוכיות. המורות למוזיקה הפכו "מפעילות" או "מנגנות", ותוכנית הלימודים הסדורה והמפוקחת נמוגה בהתאם. המאמר מתאר את האופן שבו השינוי במעמד שיעורי המוזיקה והוראת המוזיקה בגן מובילים לפעולות שרשרת המשפיעות על כלל העשייה המוזיקלית בגן, ולשינויים נרחבים באופן ההתייחסות לתוכניות להכשרת מורות ומורים למוזיקה במכללות להוראה. בלב המאמר מבוטאת קינה אישית וקולקטיבית המבקשת להציב מראה לפני השינוי הרגולטיבי, ולטעון שמדיניות החינוך לגיל הרך מובילה לשינוי תרבותי עמוק, לאיבוד אחיזה בנעשה בתחום זה, ולאובדן דרך חינוכית. עם זאת, לקראת סוף המאמר עולה הטענה שאפשר להתבונן במציאות באומץ ולנסות לחולל בצניעות מהפכות "מלמטה", כדי להשיב לאנשי התחום אופטימיות ותקווה לעתיד.
מילות מפתח: מוזיקה לגיל הרך, משבר תרבות, רגולציה, קנון |
| למאמר המלא |
| ד"ר דן שגיב, תואר שלישי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, 23 שנים במערכת החינוך, מורה למוזיקה בגיל הרך ובתיכון ומנהל בית הספר התיכון הארצי לאומנויות ע"ש תלמה ילין. עוסק בתחומי מחקר הקשורים בסוציולוגיה של החינוך המוזיקלי, ומרצה בתחומים אלו במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. חבר בצוות ההדרכה הארצי באגף לחינוך קדם־יסודי במשרד החינוך, וכותב תוכניות לימודים לגיל הרך ולבית הספר היסודי.
(עריכה לשונית – שירה דניאל)
לציטוט: |
