פורסם בתאריך 1 ביוני 2020
| סיגל חן, איריס לוי, יעל קסנר ברוך |
| מאז ראשית הישוב היהודי בארץ ישראל והקמתו של הגן העברי הראשון, השתמר הקיום של חגיגת החנוכה בגן הילדים כנקודת מפגש משמעותית בין ערכי מסורת, תרבות ולאומיות. אפשר לומר שחגיגת החנוכה במוסדות החינוך של ארץ ישראל המתחדשת, עונה על צרכים פדגוגיים משתנים ומהווה פלטפורמה לחיזוק ולהעברה של קוד תרבותי, של מסרים וערכים לאומיים, ושל יסודות התפתחותיים ורגשיים. מוטיבים ברפרטואר התכנים שנקבעו כמהותיים בראשית הדרך קיימים גם כיום בחגיגות החנוכה בגן. הגננת, שהיא מנהלת הגן, מתכננת ומתכללת את ארגון חגיגת החנוכה בגן מתוך נקודת מבטה ותפיסותיה האישיות. במאמר זה נבקש לבדוק כיצד האני-החינוכי של הגננת מהווה גורם מרכזי המשפיע על אופן חגיגת חג החנוכה, וכיצד תפיסתה של הגננת מתבטאת בשני היבטים השלובים זה בזה – ההיבט התפיסתי וההיבט הניהולי. המאמר מציג מחקר מעורב (Mixed Method Designs) הכולל שאלון ליקרט שגובש לצורך מחקר זה (N=136) וראיונות עומק חצי-מובנים (N=5). ניתוח הנתונים הכמותיים והאיכותניים הצביע על היבטים תפיסתיים בארבע תמות מרכזיות – תפקיד הגננת, תפקיד המורה למוזיקה, ארגון הסביבה החינוכית ודרכים לשיתוף ההורים בחגיגת החנוכה. מהנתונים עולה שגם בימינו הגננות מייחסות לחגיגת החנוכה בגן חשיבות גדולה ורבים מהמוטיבים שנקבעו כמהותיים בעבר ונתפסו כבעלי משמעות לאומית-ציונית, קיימים גם כיום בחגיגה בגן. נוסף על כך, הגננות יוצקות בחגיגה תכנים עדכניים להעברת קוד קהילתי-תרבותי מקומי, ומטפחות באמצעותם את הקשר בין ההורים והילדים התורם להתפתחותם הרגשית-חברתית. כמו כן, רוב הגננות חשות שהאני-החינוכי שלהן מעצב ומתווה את תוכני חגיגת החנוכה. מתוך תפיסות אלה עולה שיש לסייע לגננות ולגננות לעתיד לגבש את תפיסותיהן החינוכיות ולפתח דרכים יישומיות להכלתן בתוכניות החינוכיות בגן הילדים.מילות מפתח: חגיגת חנוכה בגן הילדים, תפיסות גננות, האני החינוכי של גננות |
| למאמר המלא |
|
ד"ר סיגל חן, מרצה במכללת לוינסקי לחינוך. בעשרים השנים האחרונות ממלא תחום הערכה בחינוך תפקיד משמעותי בחייה המקצועיים כחוקרת, כמרצה וכמעריכה של פרויקטים. פרסומיה עוסקים בתחום הערכת תוכניות בסביבה רב-תרבותית, אמונות אפיסטמולוגיות ותפיסות בנוגע לתהליכי למידה והערכה בזהותם המקצועית של פרחי הוראה, של מורים וגננות ושל מנהלי בתי ספר. ד"ר איריס לוי, מרצה ומדריכה פדגוגית בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך ומרצה בחוג לאומנות במכללת לוינסקי לחינוך. בעבר ראש החוג לאומנות במכללה. בין תחומי מחקריה בחינוך: עבודה עם הורים ותוכנית למידה בצמיחה בגיל הרך. באומנות מתמחה בחקר האומנות הפוסט-ביזנטית בכנסייה היוונית האורתודוקסית בארץ ישראל במאה ה-19. ד"ר יעל קסנר ברוך, מרצה, מדריכה פדגוגית וחוקרת בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך ובמכללה האקדמית בית ברל. מתמחה בהוראת מדעים בגיל הרך, מוח וחינוך, למידה רגשית-חברתית בגיל הרך ותוכנית לימודים בצמיחה.
(עריכה לשונית – שירה דניאל) |
פורסם בתאריך 19 במרץ 2020
| יעל קסנר ברוך ומיכאלה כדורי-שלזק |
| אחד התחומים החשובים במערכת החינוך כיום הוא תחום המדעים והטכנולוגיה, אשר מקנה ידע והבנה בנושאים אלה בהווה ומעודד עיסוק בהם בעתיד. העיסוק במדע וטכנולוגיה בגן הילדים מקדם כישורים בתחומי ידע נוספים (כגון, חשיבה מתמטית, התפתחות שפתית ומיומנויות חברתיות), דבר העולה בקנה אחד עם הלמידה הרב-תחומית ועם ההסתכלות האינטגרטיבית על אופן לימוד תחומי הליבה בגן הילדים. מחקרים מראים שעמדות של מחנכות הן גורם המשפיע על דרך ההוראה שלהן בכיתה ובגן הילדים וכן על אופן הבניית הידע אצל ילדים, על היכולות והמיומנויות שהם מפתחים ועל עמדותיהם כלפי המקצוע הנלמד. בפרט, נמצא שעמדות של מחנכות כלפי הוראת מדע משפיעות על הסקרנות המדעית של התלמידים, על האוריינות המדעית שלהם ועל עמדותיהם כלפי מדע בטווח הקצר ובטווח הארוך. בשנה ג ללימודיהן האקדמיים, הסטודנטיות בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך לומדות ומיישמות תוכנית לימודים בצמיחה בגני הילדים שבהם הן עוברות הכשרה מעשית בהוראה (התנסות) במסגרת לימודיהן, כאשר הילדים והסטודנטיות לומדים, מלמדים ומפתחים יחד את כיווני החקר בהתאם לסקרנותם, לרעיונותיהם וליכולותיהם של הילדים. המחקר הנוכחי בחן את השינוי שחל בעמדות של סטודנטיות בשנה ג במכללת לוינסקי לחינוך כלפי הוראת מדעים בגיל הרך לאחר יישום תוכנית לימודים בצמיחה בגני ההתנסות.מילות מפתח: תוכנית לימודים בצמיחה, גני התנסות, הגיל הרך, סטודנטיות להוראה. |
| למאמר המלא |
|
ד"ר יעל קסנר ברוך, מרצה ומדריכה פדגוגית בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך ובמכללה האקדמית בית ברל. ד"ר מיכאלה כדורי-שלזק, מדריכה פדגוגית בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לבית הספר היסודי ומרצה ויועצת דיסציפלינרית בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך בהתמחות טבע במכללת לוינסקי לחינוך.
(עריכה לשונית – שירה דניאל) |
פורסם בתאריך 9 בפברואר 2020
| איריס גלילי |
| מחקר זה שואף לשפוך אור על הפן הסובייקטיבי בחייה של אשת החינוך לגיל הרך. מטרת המחקר היא לבחון את היחסים המתקיימים בין שני מרחבי הזהות בקרב אימהות העוסקות בחינוך לגיל הרך, להקשיב לקול המתאר את זהותן ביחס לתפקידן במרחב האימהי ובמרחב המקצועי של חייהן, להתוודע לסיבה העומדת מאחורי בחירת המקצוע שלהן, לעמוד על ההבחנה בין הדימוי של המקצוע בעיני הציבור הרחב לדימויו בעיני הצורכים את מקצועיותן, להבין מה לדעתן הסיבות למיעוט הגברים במקצוע, וללמוד על שיתוף מושכל של בני זוגן בתהליך גידול ילדיהם הפרטיים. כרקע לדיון בממצאי המחקר, מוצג בסקירת הספרות תהליך התפתחותו של מקצוע ההוראה וההוראה לגיל הרך, התגבשות הזהות המקצועית, הדימוי שנוצר למקצוע החינוך בתרבות העכשווית, לצד התגבשות הזהות האימהית ותפקידה במשפחה הגרעינית. איסוף הנתונים נערך באמצעות ראיונות מובנים למחצה בעקבות התפיסה הפמיניסטית שלפיה על החוקרת לחפש את קולן של הנשים ולהתבונן ברעיונות, במחשבות, בתפיסות, בזיכרונות ובחוויות של הנשים תוך שימוש במילותיהן (Reinhartz & Davidman, 1992). לצורך המחקר רואיינו 22 נשים ישראליות, יהודיות, ממעמד סוציו-אקונומי בינוני, נשואות בנישואים הטרוסקסואליים, שהן אימהות ונשות חינוך לגיל הרך. מתוך ניתוחי הראיונות עלו חמש תמות שדנו באתגר המגדרי של האישה כאשת חינוך וכאם: – הזהות האימהית והזהות כאשת חינוך לגיל הרך – חיבורים ופירוקים – הבחירה בחינוך כמקצוע וכקריירה – נטייה מגדרית, נטייה טבעית, או תהליך חברות תרבותי? – היחס הציבורי למקצוע ההוראה – דואליות של הערכה וזלזול. – הקשר בין מיעוט גברים בתחומי החינוך והטיפול לחסרונה של היוקרה המקצועית. – חלוקת התפקידים בגידול הילדים בביתה של אשת החינוך.מילות מפתח: זהות מקצועית, זהות מגדרית, חינוך כקריירה. |
| למאמר המלא |
|
ד"ר איריס גלילי היא מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת לוינסקי לחינוך, ומרצה וראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום. תחומי העניין והמחקר שלה כוללים שילוב המרחב הפרטי והציבורי בחייהן של נשות חינוך לגיל הרך, שילוב המשחק הסוציו-דרמטי עם תחומי הליבה להבניית למידה משמעותית בגן הילדים ומגדר בגן הילדים.
(עריכה לשונית – שירה דניאל) |
פורסם בתאריך 6 בינואר 2020
| רינת כספי |
|
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון אם תחושת החוללות ההורית תנבא את הרגלי השימוש של אימהות באמצעי מדיה בזמנים שונים של אינטראקציה עם ילדיה (בשעת ארוחה, בזמן בילוי משותף או בזמן הליכה משותפת). כמו כן, המחקר בדק באילו מבין הזמנים הללו היא תצרוך יותר מדיה. במחקר השתתפו 122 אימהות לילדים בני שלוש עד חמש וחצי. האימהות התבקשו לענות על שאלונים לגבי הרגלי השימוש שלהן במדיה במצבים שונים ביום יום, על תפיסת החוללות ההורית שלהן ועל שאלון דמוגרפי. נמצא שהזמן הרב ביותר שבו האם משתמשת במדיה דיגיטלית הוא בזמן בילוי עם הילד בהשוואה למצבים אחרים עם הילד. כמו כן, תחושת אשמה גבוהה של האם כלפי הילד מנבאת ריבוי של שימוש במדיה בכל המצבים החברתיים. קשרי הגומלין בין הרגלי צריכת המדיה של אימהות לבין תחושת החוללות ההורית והשוואה בין הרגלי צריכת המדיה של אימהות במצבים חברתיים עם הילד טרם נחקרה. הממצאים מוסברים בהקשר של מושג אימהות אינטנסיבית והבנת הצורך בתמיכה רגשית באם בשנים הראשונות של גידול הילדים.
מילות מפתח: מדיה דיגיטלית, חוללות הורית, רשתות חברתיות, אשמה הורית, אינטראקציה אם-ילד. |
| למאמר המלא |
|
ד"ר רינת כספי היא ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון. חוקרת ומרצה בחוג לגיל הרך. מחקרה מתמקד באינטראקציה אם-ילד בגיל הרך, בלמידה מתווכת, ביכולות קוגנטיביות בגיל הרך ובמוכנות לבית הספר.
(עריכה לשונית – שירה דניאל) |
