גיליון 10

 


האתגר המגדרי של האישה כאשת חינוך וכאם

פורסם בתאריך 9 בפברואר 2020


איריס גלילי
מחקר זה שואף לשפוך אור על הפן הסובייקטיבי בחייה של אשת החינוך לגיל הרך. מטרת המחקר היא לבחון את היחסים המתקיימים בין שני מרחבי הזהות בקרב אימהות העוסקות בחינוך לגיל הרך, להקשיב לקול המתאר את זהותן ביחס לתפקידן במרחב האימהי ובמרחב המקצועי של חייהן, להתוודע לסיבה העומדת מאחורי בחירת המקצוע שלהן, לעמוד על ההבחנה בין הדימוי של המקצוע בעיני הציבור הרחב לדימויו בעיני הצורכים את מקצועיותן, להבין מה לדעתן הסיבות למיעוט הגברים במקצוע, וללמוד על שיתוף מושכל של בני זוגן בתהליך גידול ילדיהם הפרטיים.
כרקע לדיון בממצאי המחקר, מוצג בסקירת הספרות תהליך התפתחותו של מקצוע ההוראה וההוראה לגיל הרך, התגבשות הזהות המקצועית, הדימוי שנוצר למקצוע החינוך בתרבות העכשווית, לצד התגבשות הזהות האימהית ותפקידה במשפחה הגרעינית.
איסוף הנתונים נערך באמצעות ראיונות מובנים למחצה בעקבות התפיסה הפמיניסטית שלפיה על החוקרת לחפש את קולן של הנשים ולהתבונן ברעיונות, במחשבות, בתפיסות, בזיכרונות ובחוויות של הנשים תוך שימוש במילותיהן (Reinhartz & Davidman, 1992).
לצורך המחקר רואיינו 22 נשים ישראליות, יהודיות, ממעמד סוציו-אקונומי בינוני, נשואות בנישואים הטרוסקסואליים, שהן אימהות ונשות חינוך לגיל הרך.
מתוך ניתוחי הראיונות עלו חמש תמות שדנו באתגר המגדרי של האישה כאשת חינוך וכאם:
– הזהות האימהית והזהות כאשת חינוך לגיל הרך – חיבורים ופירוקים
– הבחירה בחינוך כמקצוע וכקריירה – נטייה מגדרית, נטייה טבעית, או תהליך חברות תרבותי?
– היחס הציבורי למקצוע ההוראה – דואליות של הערכה וזלזול.
– הקשר בין מיעוט גברים בתחומי החינוך והטיפול לחסרונה של היוקרה המקצועית.
– חלוקת התפקידים בגידול הילדים בביתה של אשת החינוך.

 

מילות מפתח: זהות מקצועית, זהות מגדרית, חינוך כקריירה.

למאמר המלא

ד"ר איריס גלילי היא מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת לוינסקי לחינוך, ומרצה וראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום. תחומי העניין והמחקר שלה כוללים שילוב המרחב הפרטי והציבורי בחייהן של נשות חינוך לגיל הרך, שילוב המשחק הסוציו-דרמטי עם תחומי הליבה להבניית למידה משמעותית בגן הילדים ומגדר בגן הילדים.

 

(עריכה לשונית – שירה דניאל-ארז)

 


שימוש של אימהות באמצעי מדיה דיגיטלית בזמן אינטראקציה עם ילדיהן והקשר לחוללות הורית

פורסם בתאריך 6 בינואר 2020


רינת כספי

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון אם תחושת החוללות ההורית תנבא את הרגלי השימוש של אימהות באמצעי מדיה בזמנים שונים של אינטראקציה עם ילדיה (בשעת ארוחה, בזמן בילוי משותף או בזמן הליכה משותפת). כמו כן, המחקר בדק באילו מבין הזמנים הללו היא תצרוך יותר מדיה.

במחקר השתתפו 122 אימהות לילדים בני שלוש עד חמש וחצי. האימהות התבקשו לענות על שאלונים לגבי הרגלי השימוש שלהן במדיה במצבים שונים ביום יום, על תפיסת החוללות ההורית שלהן ועל שאלון דמוגרפי. נמצא שהזמן הרב ביותר שבו האם משתמשת במדיה דיגיטלית הוא בזמן בילוי עם הילד בהשוואה למצבים אחרים עם הילד. כמו כן, תחושת אשמה גבוהה של האם כלפי הילד מנבאת ריבוי של שימוש במדיה בכל המצבים החברתיים. קשרי הגומלין בין הרגלי צריכת המדיה של אימהות לבין תחושת החוללות ההורית והשוואה בין הרגלי צריכת המדיה של אימהות במצבים חברתיים עם הילד טרם נחקרה. הממצאים מוסברים בהקשר של מושג אימהות אינטנסיבית והבנת הצורך בתמיכה רגשית באם בשנים הראשונות של גידול הילדים.

 

מילות מפתח: מדיה דיגיטלית, חוללות הורית, רשתות חברתיות, אשמה הורית, אינטראקציה אם-ילד.

למאמר המלא

ד"ר רינת כספי היא ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון. חוקרת ומרצה בחוג לגיל הרך. מחקרה מתמקד באינטראקציה אם-ילד בגיל הרך, בלמידה מתווכת, ביכולות קוגנטיביות בגיל הרך ובמוכנות לבית הספר.

 

(עריכה לשונית – שירה דניאל-ארז)